רעש — יעקב בורק

מה הקשר בין השטות שפלטנו בארוחת הערב אמש ובין חיידקים טורפים? מה משותף להזדמנות שהחמצנו ולממצא חשוד בבדיקה רפואית?
מזווית הראייה המקורית שמציע הספר שלפנינו, כל אלה הם רעשים - הפרעות לסדר היום, למחשבה, לשקט הנפשי, ליכולת לממש את עצמנו ולאיזון בחיינו שאנו כה משתדלים בעבורו. על פי גישה זו, הרעש נמצא בכל מקום בסביבתנו, החל במטרדים חיצוניים, כמו רעשי הכרך, דרך הפרעות בתוכנו פנימה, ובראשן החשיבות שאנו מעניקים לאופן שבו האחרים תופסים אותנו, הצורך להשתייך והשאיפה לשלמות, ועד הרעש הנורא מכול - החרדה מפני קִצנו. "העולם אינו סובב סביבכם" אומר בורק, "ואינכם ניצבים במרכזו. מי שנמצאים אתכם אינם מתעניינים בכם יותר משאתם מתעניינים בהם. יש הקלה גדולה בידיעה שמעטים שמים לב להופעתכם, אך הקלה גדולה עוד יותר בתחושה שאתם יכולים להיות אתם עצמכם, כי ממילא כמעט איש לא שם לב." בכתיבה אישית, שנונה ומעמיקה, יעקב בורק מגדיר מחדש את היסוד השכיח בתרבותנו ומתחקה על הדרכים הנסתרות שבהן טורד הרעש את מנוחתנו. רעש מסביר כיצד סיכוי של 1 ל-100 נראה לנו גדול בהרבה מהסתברות של אחוז אחד, איך קורה שאנו עיוורים לסבלם של מיליונים, אך מזילים דמעה על גורלו של יחיד בסיפור עיתונאי ארוז היטב, מהם שורשיהם של בולמוס צריכת המידע של תרבותנו ולמה כדאי להימנע מעצותיהם של מומחים - הם אינם יודעים יותר מכם.

לשקט איכות המהלכת עלינו קסם ומטילה אימה בעת ובעונה אחת. האם הענקתם לחייכם די תוכן למלא בו את הזמן שייוותר בידיכם אחרי שתיפטרו מחלק ניכר מהרעשים? רעש יצייד אתכם בכלים שימושיים לזיהוי טביעות אצבעותיה של ההפרעה בחיי היומיום ולהתמודדות עמה. הפרק העוסק ברעשי הבריאות מבטיח תקווה לכל מי שנואש מהחיפוש אחר ידיו ורגליו בים הנתונים הרפואיים המאיים להטביע אותנו.

ספרו הקודם של בורק, האם שימפנזים חושבים על פרישה, שהה יותר מ-35 שבועות ברשימות רבי-המכר והיה מספרי העיון הנמכרים ביותר בשנים האחרונות. בימים אלה הוא מתורגם לאיטלקית, להולנדית, ליפנית ולקוריאנית. רעש הוא ספרו השני.

קטעים מתוך

רעש המידע הרפואי

"הרופא קצב לי שישה חודשים, וכשהתקשיתי לשלם, קצב לי שישה חודשים נוספים." וולטר מתאו

בשנת 1998 , לקראת יום הולדתי החמישים, שיכנע אותי חבר קרוב וחדור תודעת בריאות לעבור סריקה של מערכת הלב וכלי הדם המובילים אליו. היתה זו סריקת הדמיה ייעודית חדשנית לאותה עת, שאך הוכנסה לשימוש.

תוצאות הבדיקה שינו את חיי. הסיכום, שהוגש על נייר המכתבים המרשים של המרפאה בניו יורק שבה נבדקתי, הציג תמונה נוגה של חדרי לבי ואיתם של בריאותי המתרופפת. בעזרת טבלאות סטטיסטיות ועקומות בארבעה צבעים התווה לי הרופא גורל שאכזר ממנו ממתין, על פי הניסיון המצטבר, רק לאחד מתוך שישה נבדקים. מכשיר הסריקה התחקה על כמות הסידן בכלי הדם מתוך ההנחה, המבוססת בדרך כלל, שיש מִתאם בין כמות הסידן בכלי הדם ובין המשקעים השומניים החוסמים אותם וחושפים אותנו לאירועי לב קטלניים. נתונים סטטיסטיים תמיד הרשימו אותי ובאותה תקופה עוד חשבתי שאורה של הקִדמה האנושית זורח מאחוריה האורבָּניים של ניו יורק. לאחר תקופת דכדוך קצרה, שכללה את ניסוח הצוואה הראשונה בחיי, החלטתי ליטול את גורלי בידי. אורח חיי, שכבר כלל פעילות ספורטיבית במינון צנוע ומודעות קולינרית בסיסית הפך מאז לסמל לבריאות עצמה — ריצה, שחייה או משחק טניס כמעט מדי יום ובשר אדום, פעם בשנה, וגם זה בתנאי ששוק המניות עלה ביותר מ־ 30 אחוז באותה שנה.

בתוך חודשים ספורים הורדתי כמעט עשרה אחוזים ממשקלי (ולא הייתי שמן), ואת לחיי השקועות נשאתי עמי בגאווה כאות לבריאות מתפרצת. במוחי העברתי מראות השמורים בדרך כלל לחוקרי כלי הדם במעבדה. בעיני רוחי ראיתי כיצד איברי הפנימיים משיבים לעצמם את גמישות נעוריהם, הלב מפתח כלי דם נוספים כדי להתמודד עם אתגרי הפעילות הגופנית, והשומנים בדם נסוגים בבהלה. תוצאות הסקר הרפואי השנתי שאני מקפיד לעבור מאז היותי בן 35 אוששו את תחושותי, למעט עננה עקשנית אחת שריחפה מעל בדיקות הלב במאמץ. אמנם הכושר הגופני היה מעולה, אך בכל שנה, כשעלה הדופק במהלך הבדיקה, מיהרה האחות לקרוא לרופא כדי לבחון מקרוב את ההשתקפות החשמלית החריגה של פעילות לבי על מתווה האק"ג. מבלי להלאות אתכם בפרטים מיותרים, נאלצתי כמעט מדי שנה להוסיף לסקר בדיקות נוספות, חלקן עתירות קרינה, כדי להבטיח שלא אופתע (הרופאים מתעקשים על לשון רבים): נופתע בעתיד מאירוע לב בלתי צפוי. ראיתי בבדיקות רע הכרחי ותהיתי, ביני לבין עצמי, האין די בכושר הגופני המעולה לספק איזו ערובה בריאותית. שבע שנים לאחר בדיקת ה־ CT הראשונה חזרתי עליה פעם נוספת, ולצרכי נוחות ההשוואה, העדפתי מרפאה שהשתמשה בציוד זהה (הגם שמהירות הסריקה גדלה מאז).

ושוב, מספרים, עקומות וארבעה צבעים — אך התוצאה נשארה בעינה. תרגילי המשמעת העצמית שלי במשך שבע שנים לא הותירו כל רישום על המכונה, פאר היצירה של ג'נרל אלקטריק. גם בבדיקה זאת, הבהיר לי הרופא, והפעם במבטא הודי כבד, כי רק אחד משישה נבדקים נראה במכונה גרוע יותר ממני, אלא שהפעם כבר לא עמדה לי האפשרות לשנות את אורח חיי. הידוק נוסף היה מסתיים בתת־ תזונה או בהתמכרות לספורט תחרותי ברמה מזיקה.

נשאתי את גורלי האכזר באומץ, והתפללתי שהקץ לא יבוא לפני שאשלים את כתיבת ספרי הראשון. ואז, יום אחד, כשרצתי בפארק בלונדון, חשתי בכאב חד בזרוע שמאל, אחד מסימני האזהרה שזכרתי כמתלווים להתקף לב. קפצתי למונית, אשתי המתינה בדרך עם הדרכון, ומיהרנו לבית החולים. בדרכי לשם חייגתי לרופאי בארץ. לאחר חקירה קצרה הבהיר לי הרופא כי מדובר בעקיצת חרק, כנראה דבורה (ואמנם לפתע יכולתי להבחין במקום העקיצה), והבהלה אינה במקומה. אודה כי סדרת הבדיקות, הסריקות והבירורים הנוספים הצליחה לערער את ביטחוני. לאחר שנתיים, בעקבות מועקה מסוימת בחזה, הסכמנו רופאי ואני שאין מנוס מצנתור — הליך רפואי פולשני שבו מוחדרת צינורית גמישה אל כלי דם במפשעה ומשם אל הלב תוך שהיא מפזרת בדרכה חומר ניגודי אל כלי הדם. התמונה הנקלטת על המסך מאפשרת להעריך את היקף החסימה בכלי הדם. בקור רוח ובסבלנות רבה, כמי שאינם מודאגים משום דבר, קבענו את הבדיקה בבית חולים פרטי רק לבוקר המחרת.

צנתור הוא בדיקה העשויה לדרוש שיתוף פעולה מסוים מצד החולה ולכן אין מרדימים את הנבדק. כך יכולתי לראות, יחד עם הרופא המצנתר, את כלי הדם המובילים ללבי על המסך מולי. לא נדרשו שש שנות לימודי רפואה ותורנויות מתישות של שנים כדי להבחין שהעורקים היו נקיים לחלוטין.

קוראי היקרים, כפי שבוודאי כבר הבנתם, נפלתי קורבן לעודף מידע רפואי ומאז למדתי את הלקח. בתגובת יתר רגשית הפסקתי את נטילת מעט התרופות שמומלצות כמעשה שבשגרה לכל מי שעובר גיל מסוים (בינתיים חזרתי ליטול אותן). חשדנותי כלפי הפרשנות של ממצאי בדיקות רפואיות וכלפי הביטחון העצמי שמפגינים הרופאים הפכה למקור יציב של שקט ושל ביטחון מתחדש בגופי ובאורח החיים שאימצתי (אכן, לבדיקה הראשונה היתה השפעה חשובה). בפגישותי עם רופאים, התדירוֹת פחות, אני מבקש מהם לנסח את אבחנותיהם במונחים של סיכון יחסי, וכאשר הם מעלים מספר אפשרויות להסבר של מצב רפואי מסוים אני מבקש מהם לדרג את האפשרויות על פי סדר סבירותן ולנסות להעריך גם את המרחק בין הסביר ביותר והסביר פחות. אם הבדיקות שמציעים לי לעשות בשנים האחרונות כרוכות בקרינה, אני מקיים אותן כדי לשלול אפשרות סבירה וחושב פעמיים לפני שאני עובר אותן כדי לשלול אפשרות סבירה פחות. באופן מוזר, גם הבנתי שהבדיקה המיותרת לכאורה העניקה לי את השקט הנפשי שנטלו ממני עשרות הבדיקות האחרות.

בריאותנו, ובייחוד בריאותנו המתרופפת, הן מקור רעש המתפרץ כל אימת שמתגלים סימני מחלה או שעה שבדיקה שגרתית או ייעודית מעלה ממצאים חיוביים. אבחנות רפואיות, בדיקות, אימות האבחנות, ולעתים קרובות בדיקות נוספות, הופכות לשגרה רפואית מוכרת עד תסכול.

אנו פותחים את המעטפה שבה הונחו תוצאות הבדיקה ומתרכזים בדף המסכם אותן בניסיון נואש לפענח את הכתוב בטרם נביאו לרופא. אנו נכנעים, מוותרים ומגישים לרופא את המעטפה שחתמנו מחדש. האם השיחה עמו עומדת להרגיע אותנו או להוסיף רעש לחיינו? האם הרופא מוכן לוותר על בדיקת כל האופציות ולנסות לדרג כמותית את האפשרויות שאותן יבקש לשלול מאוחר יותר? האם הרופא מוכן להסתכן ולהבחין בין העיקר לטפל?

האם הרופא מוכן להבין שלעודף מידע מחיר כבד במונחי רעש?

רעשי תרבות הצריכה

נדרשתי לנושא רשימות המשפיעים כשביקרתי בשנת 2007 בתערוכה של הצלמת טארין סימון, המתעדת זה שנים את צדדיה החבויים, ולעתים האפלים, של ההוויה האמריקאית. באחד הצילומים נראה נמר לבן ורב הוד הרובץ בכלובו. עיון בכיתוב לצד התמונה מגלה כי הנמר קני נולד למגדל נמרים בארקנסו ב־ 3 בפברואר 1999 . קני סובל מפיגור שכלי וממגבלות תנועה חמורות. מבנה אפו השקוע מקשה עליו לנשום ולנעול את לסתותיו. למרות זאת, מגדירים אותו המגדלים כ"איכותי", מכיוון שנולד עם פרווה לבנה, עיניים כחולות ואף ורוד — השילוש הנכסף בנמרים לבנים.

מתברר שכמעט כל הנמרים הלבנים בארצות הברית הם תוצאה של זיווג מבוקר בין נמרים מאותה משפחה המכוון לייצר את התנאים הגנטיים להולדתו של גור "איכותי". זיווגים בין הורים לצאצאים ובין אחים לאחיותיהם הפכו לשיטה נפוצה להשגת המטרה. אלא שלמרות המאמץ, רק שלושה אחוזים מהתוצרים נחשבים "איכותיים". הנמרים האחרים בשגר של קני, למשל, נמנים עם 97 האחוזים הבלתי איכותיים — פרוותם צהבהבה, עיניהם עכורות ואפם אינו ורוד.

דווקא מומחי שימור הטבע אינם חושבים שנמרים לבנים הם נדירים במיוחד. הם טוענים כי מגדלים, גני חיות, ותעשיית השעשועים לוקים בגידול יתר של המין חסר המזל לצורכי רווח פיננסי. ואמנם, נמר איכותי נמכר בלא פחות מ־ 60,000 דולר. האם קני הוא סלבריטי בקרב הנמרים הלבנים בשל הצירוף המנצח של צבעיו? האם הוא מרגיש כך כאשר הוא מתקשה ללעוס את המזון שמניחים לפניו מטפליו או כשהוא צולע לקצה האחר של הכלוב? ובכלל, מה הקשר בין צירוף התכונות החיצוניות שהמגדלים מגדירים כ"איכותי" ובין איכויותיו של המין המיוחד הזה כשהוא חופשי בטבע?

התחושה שהנמר קני הוא משל לתרבות שלמה שבה תחרותיות, מעמד וצריכה הם המגדירים החדשים של "איכות" חברתית לא חדלה להטריד אותי שעות לאחר שהסתיים הביקור בתערוכה. הנמרים הלבנים החברתיים מופיעים אולי במדורי הרכילות וברשימות הדירוג למיניהם, אך לשאר 97 האחוזים באוכלוסייה לא נותר אלא לאמץ את הסממנים החיצוניים שמכתיבים "המגדלים" בכל הקשור להופעתם, סמלי המעמד ולשפה שבה הם משתמשים.

אבל מי הם אותם "מגדלים" הדוחפים, למשל, יזמי טכנולוגיה צעירים להתחרות, כמעט בכל מחיר, בסיפורי ההצלחה הגדולים של האינטרנט?

ובכן, מייקל ארינגטון, מייסד " TechCrunch ", בלוג הסוקר חברות הזנק )סטארט אפ( טכנולוגיות, הוא מקום טוב להתחיל בו. מילה טובה של ארינגטון תסתיים במפולת קרנות הון סיכון שיילחמו לממן את הרך הטכנולוגי הנולד. סקירה גרועה שלו תסתום את הגולל גם על המיזם המעניין ביותר. ארינגטון כה מבושם מהשפעתו שהוא עשוי לפרסם סקירה שאינה מבוססת דיה ולתקן את עצמו אחר כך מבלי לספק אפילו התנצלות הולמת. "סקייפ", חֶברתו של ניקלס זנסטרום, נמר טכנולוגי לבן מגזע היי־טק, נרכשה ב־ 2005 על ידי eBay ב־ 2.6 מיליארד דולר. הרוכשת הודתה שנתיים מאוחר יותר בכישלון העסקה, שכן "סקייפ" לא מימשה את ההבטחה, וזנסטרום פוטר. היקף המחיקה של השקעת הנפל, אילו היה מגיע לידיכם, היה מכניס אתכם למקום טוב באמצע ברשימת העשירים של הפורבס.

ואכן, מדַרגים ומכיני רשימות השפעה נמנים גם הם עם המגַדלים החדשים. אם בשנת 2006 הספיקו מיליארד דולר כדי ל התברג ברשימת פורבס, הרי שבשנת 2007 לא יספיקו פחות מ־ 1.3 מיליארדים. מאמץ קטן נוסף, עוד לחיצה, ואולי תצליחו לייצר את 300 מיליון הדולר החסרים לכם השנה. אבל אם תלחצו על המקום הלא נכון, אתם עשויים לסיים עם פרווה צהובה, פוזלים מעט ואולי גם צולעים כל הדרך אל הבנק.

יש מחיר למשפך הצר שמעודדים המגַדלים החדשים. איכותיים או לא, כולנו פגיעים יותר לרעש האופנה ממה שאנו מוכנים להודות — כיחידים וכחברה. שלושת האחוזים שבראש הפירמידה חוששים לאבד את מקומם )זכרו מה אורך מחצית זמן החיים של משתתפי רשימת המשפיעים(, והשאר חשים כישלון מהדהד על שלא הצליחו להגיע לפסגה. בדומה לנמר קני, דבר מאלה אינו נראה כלפי חוץ. אילו רק יכולנו לקבוע כי האיכותיים הם גם ההורים הטובים, החברים הנאמנים ומי שמושיטים יד תומכת לזולתם שבמצוקה...

סקירות וראיונות

תגובות קוראים

יעקב, תודה על החשיפה, תודה על המיקוד. אתה שם את האצבע על הרבה נקודות שנבלעות ברעש.
משה
קראתי והחכמתי (אם יורשה לי להעיד על עצמי). נהנתי מהמבנה, מהסגנון והשפה הרהוטה שלך. הדוגמאות מסקרנות ורלוונטיות, החוויות האישיות – חלקן אני מכירה מקרוב, והכל יחד – משכנע, מלמד וגורם להתבונן פנימה, לשאול שאלות, ליישם חלק מה"עצות". מצאתי את הספר לא קל, בגלל תוכנו ודוקא בגלל שהוא גורם לקורא לבחון את עצמו ולשפוט את הרעשים שהוא מאפשר (או לא) להכנס לחייו. אבל הוא מעניין מאוד למי שמוכן להשקיע בעצמו את התהליך. יישר כוח!
נאוה
קראתי ביקורת על ספר חדש בשם RAPT על הפרעות קשב וחוסר יכולת להתרכז. נראה שיש כמה נקודות השקה בינו לבין רעש
rominska
אף כי אני רק בתחילתו של הספר אני רוצה להתייחס לנקודה מסויימת שבה הכותב מזכיר את הבטוי "אחרי רבים להטות" בהקשר של השתייכות קבוצתית. אני חושב שבטוי זה שמתייחס אגב לאחת מתרי"ג מצוות מתכוון למצבים של הכרעות כגון הכרעות שיפוטיות של בני אדם בדין, הכרעות של בני אדם לעומת סימנים של אלוהים (לפי הסיפור של רבי אליעזר) ועוד פרשנויות. כמובן שכל שימוש הוא לגיטימי אבל זו לא המשמעות המקובלת של בטוי זה.
יעקב
מר בורק, זה עתה סיימתי לקרוא בשקיקה את ספרך החדש, הרשה לי להחמיא לך על התוכן מאיר העיניים כמו גם על אופן הכתיבה המופלא שלך. בניגוד כה רב ממרבית הספרים (המעניינים) שאני קורא, הצלחת לגבש ולהעביר מסר חד וברור בקלילות מפתיעה ותוך שמירה על פרופורציות (וענווה). פשוט כל הכבוד!
Rani
יעקב, הספר "רעש" מענין ומרתק כל מי שמעונין לחשוב. הספר מאיר עיניים ומכיל הרבה דוגמאות מענינות וחשובות לכל אחד. ספר מומלץ מאוד לקריאה. לטובת אנשים שרחוקים מעולם הסטטיסטיקה רצוי להוסיף מבוא קצר על הנושא כדי שתהיה להם פרספקטיבה להעריך את חשיבות מה שנאמר בפרק על השימוש המבלבל ברפואה במונחים סטטיסטיים שאינן בעלי משמעות מעשית. זה נושא חשוב לכל אחד בימינו.
יוסי יעלי
סיימתי את קריאת 'רעש'. הספר הזה יכול להראות לאנשים כמה זבל מכניסים להם לראש בלי ידיעתם, זבל שגובה מהם אנרגיות יקרות ומכלה את כוח החיים שלהם. עוסק גם בתופעות חברתיות חשובות כמו אשלית ההשתיכות לקבוצה, המחיר שבקבלת מקור חיצוני להערכה העצמית במקום פנימי, המסכות שאנשים עוטים על פניהם ועוד. לגבי הפחד מן המוות כמחולל הרעש הראשי, אינני בטוח. אני משער שכ 50-70% מהאוכלוסיה מאמינים בהמשכיות באופן המשכך את הפחד מהמוות. סה"כ ספר מרתק וחשוב מאוד, כתוב בהומור ובסגנון נעים לקריאה. נ.ב. שמתי לב שבכריכה מופיע השימפנזה מהספר הקודם, יפה! לפחות שימפנזה אחד לא חשב על פרישה והוא ממשיך איתנו!
יואב
יעקב שלום,
קראתי את הספר "רעש" בהנאה, ואשתף אותך, ברשותך במחשבותי.
ראשית – למי מיועד הספר? לצעירים זה לא מתאים, ולמבוגרים[1] ביננו – הספר בבחינת אתרוגים לאחר סוכות... אינך הראשון שעוסק בסיכום החיים לאחר כ 60 שנות תובנה. שלמה המלך עשה זאת בקהלת – וישנו מדרש מקסים[2] לטעמי העוסק בשאלה מהו סדר הכתיבה של הספרים המיוחסים לשלמה המלך [שלמה המלך...] שלושה ספרים כתב משלי קהלת ושיר השירים אי זה מהן כתב תחלה?...רבי יונתן אמר שיר השירים כתב תחלה ואחר כך משלי ואחר כך קהלת ומייתי לה רבי יונתן מדרך ארץ כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים. רבי ינאי חמוי דרבי אמי אמר הכל מודים שקהלת בסוף אמרה. והשאלה – כיצד ניתן להעביר את המסרים שבספר גם לצעירים. השגחה ואקראיות. למרות ההסברים החשובים לכשעצמם לגבי האקראיות, חסרה לי אישית בספר חוסר האקראיות, אותו מפגש עם אלוהים[3]. איני מדבר על המפגש הדתי – אלא על אותם דברים שלמעשה אי אפשר להגדיר אותם כאקראיים. [ודומני שלכל אחד מאיתנו ישנם כמה סיפורים אמיתיים שההסתברות להתרחשותן הוא אפס!!!] רעש וזיקנה. מדוע כל אדם עם התבגרותו לוקה בשמיעתו? האם זו רק עייפות החומר או שמא תגובה מובנית לסינון אותם רעשים מזיקים – ופיתוח עולם שקט שרק כאשר רוצים להחשף אליו מפעילים את מכשיר השמיעה? עשרת הכללים לשיפור פרופיל הרעש שלכם- סיכום זה חשוב ביותר, ומעט מאד מהספרים שנתקלתי בהם – נותנים סיכום מתמצת שכזה. יישר כח.
[1] אני אומנם צעיר ממך במספר שנים אך בהחלט מתקשה להפנים את העובדה שסטטיסטית בני גילי מחצית החיים כבר אחריהם.
[2] שיר השירים רבה א.א לקראת סופו ובדילוג.
[3] זה שמכניס סדר בקאוס. ואולי כל אותה אקראיות יש בה סדר שעדין לא הצלחנו לעמוד עליו.
חיים
את הספר רעש מאת יעקב בורק קראתי (גמאתי, בכל רגע פנוי) ונהנתי ממנו מאד. זה ספרו השני שאני קורא (וחושבני, שזה גם ספרו השני שראה אור). מספרו הראשון, האם שימפנזים חושבים על פרישה, נהנתי מאד גם כן. [קרא עוד בבלוג של שלמה יונה בקפה דהמרקר]
Hello Jacob,
Your second book exceeded my expectations (and they were high...). I thought it was simply brilliant. I was wondering how one can get a hold of a few copies in English?
Regards,
Galia
Read Noise, then read it again and once you're done wait few months and then read it again. Some of the phenomena in the book are well known, such as Nobel winning theories by Kahenman and Tversky, or have been recently included in other books such as Fooled by Randomness, HOWEVER, Noise brings together so many examples of the noises in our lives, noises with which we can all cope and turn into quietness by increasing our awareness, growing our knowledge or simply by training.I've encountered plenty of noises during the years: as an IAF pilot, marketing manager at a leading defense company, MBA student at a European IV league business school, or even now as a banker in a world class bank, I always sense that remains of the Imposter Syndrome bring noise into my life from time to time and make me ask myself - am I really good enough? (Masquerade, pg 71).I also sit every morning at the bank's briefing room for a morning market review, watching "experts" present charts and data, "critical news" and FX/stocks forecast prices - I enjoy this daily session of noise as I observe from the side how my colleagues swallow the bait and go ahead to communicate this "valuable information" to their clients (Financial noises).These phenomena and others, described so wittily by Burak in the book, hurt all of us on daily basis and may impact one's life severely. Burak elegantly offers practical solutions with a pinch of humor. This is not another "how-to-make-it-in-life" book, but a reading pleasure on how to improve one's quality of life. Well done!!!"Noam, S.E Asia
I was deeply impressed from the fresh and innovative approach of this book. I believe it is a must reading for every curious mind
יעקב
מרשים מאוד איך השכלה אוטודידקטית מאפשרת לכותב לרתק אותי בתחום שאין לו בו תואר אקדמאי רשמי. נראה שדווקא העובדה שהוא מדבר על פסיכולוגיה מתוך חיכוך עם השטח בשילוב קריאה עצמאית רחבה, הוא מצליח לתת תמונת מצב אוטנטית וקרובה למציאות, ולא אקדמית יבשה.
תודה יעקב. מחכים לספר הבא!
אפי מאיר
ועוד בנושא הקשר בין הערכה עצמית לרעש:
פייסבוק מעודדת ריבוי חברים, שחלקם (לרבות רובם) מציפים בעדכונים מרעישים. הסנקציה על סלקטיביות והמעטה בחברים היא קשה: צנזורה של עדכונים. מבחינת פייסבוק, מי שלא מרבה חברים ורעש, לא קיים (כמעט), וחזקה על חבריו שאינם מעוניינים בעדכוניו הנדירים. (פייסבוק מציעה גם אפשרות לסתום לחברים את הפה ב"Hide", אך היא נראית לי לא אתית לשימוש כנגד חברים תמימים)
שושי

חזרה לראש העמוד