האם שימפנזים עדיין חושבים על פרישה

  • האם מזל הוא עניין של יד המקרה או של אישיות?
  • למי יש סיכוי טוב יותר להיות יזם מוצלח?
  • האם משתלם לתת אמון בנורווגיה? ובברזיל?
  • מדוע אנו הולכים שבי אחרי סיפורים במקום עובדות?
  • האם נשים באמת טובות יותר מגברים במולטיטסקינג?
  • למה אנו נוטים יותר לענות לדוא"ל ששלחו לנו מי שראשי התיבות של שמם זהה לשלנו?

האם שימפנזים עדיין חושבים על פרישה מציע תשובות מעוררות מחשבה לשאלות המסקרנות האלה ולרבות כמותן. זוהי מהדורה מחודשת של ספר שראה אור בשנת 2007, כיכב ברשימות רבי-המכר במשך 40 שבועות, נמכר ב-50 אלף עותקים ותורגם ל-6 שפות.

בכתיבה שנונה ומאירת עיניים מסביר יעקב בורק מדוע אנו מתקשים לקבל החלטות הגיוניות בעסקים ובחיי היומיום וכיצד, בסופו של דבר, העולם העסקי הוא סיפורם של אנשי העסקים המנהלים אותו, ובתור שכזה - של חולשותיהם האנושיות. הספר מבהיר מושגים כמו צירופי מקרים, מזל וכישרון, מקומו של היחיד אל מול הקבוצה וגורלנו האבולוציוני. בפרקים קצרים ומרתקים ובאמצעות דוגמאות מתחומים מגוונים - בהם אמנות, היסטוריה, ספרות וספורט - יעקב בורק מפתיע אותנו בכל עמוד ועמוד ומפענח את הקושי המוכר לכולנו לנטוש את התור המתנהל בעצלתיים לטובת התור הסמוך ואת הכוחות המסתוריים מאחורי הנטייה לאגור חפצים, גם אם אין בהם שימוש. הוא מברר מדוע אנו עובדים לילות כימים כדי להשיג חופש בחירה, אך סובלים כאשר אפשרויות הבחירה מולנו רבות, מה עושה בני אדם למאושרים ועד כמה מכל זה תלוי בנו, ובמבט לאחור - גם שואל את עצמו מה למד בעשור שחלף מאז פורסם הספר לראשונה והאם היה יכול לכתוב אותו גם היום.

קטעים מהספר

 

מזל טוב

בשנת 1980 פנתה חברת יבמ  אל ביל גייטס כדי שיפַתח עבורה מערכת הפעלה למחשב אישי שתכננה להוציא לשוק. גייטס הצעיר, שהיה אז בן 25 והקים את מיקרוסופט רק ארבע שנים קודם לכן,  נהג באבירות כששלח את נציגי יבמ  לגאון התכנות גארי קינדל. קינדל סיפק מערכת הפעלה מתאימה, אך סירב לחתום על הסכם הסודיות המקובל שהוצג לו. כשחזרו אנשי יבמ לגייטס הוא כבר היה מצויד היטב לאתגר הודותלתוכנה שהספיק לרכוש בינתיים. בטעות אסטרטגית גורלית איפשרו אנשי יבמ למיקרוסופט  להישאר בעלת התוכנה והסכימו לשלם תמלוגים על כל שימוש בנפרד. גייטס נעשה האיש העשיר בעולם בתוך שני עשורים, ואילו גארי קינדל נקבר לאחר חיים סוערים ומרירים לא הרחק מאחוזת 60 מיליון הדולר של גייטס. ואמנם, מזל וביש מזל הם לעתים שכנים, כפי שתוכל להעיד מורין וילקוקס: בשנת 1980 היא רכשה שני כרטיסים להגרלת הלוטו של מדינות מסצ'וסטס ורוד איילנד בארצות הברית. באופן יוצא דופן היא החזיקה במספרים הזוכים בשתי המדינות אך לא קיבלה פרוטה. מספר הכרטיס שלה במסצ'וסטס זכה ברוד איילנד ולהפך.

מי שמאמין כי ליד המקרה תפקיד מכריע בחיינו, ישאב עידוד רב מקורותיהם של אלה שזכו בפרסום עולמי בעקבות השתלשלות אירועים שלא הייתה להם כל השפעה עליה. בשנת 1979 חיפש המפיק ג'ורג' מילר שחקן שיגלם את הגיבור בסרט "מקס הזועם". הוא חשב על אדם שנראה שבע קרבות, מצולק וקשוח. לילה קודם הותקף מל גיבסון, שחקן אוסטרלי לא מוכר, בידי שלושה שיכורים והגיע למבחן הבד שלו מוכה ועייף. מילר הציע לו את התפקיד עוד באותו בוקר, והשאר היסטוריה.

המזל בתרבותנו מופיע במקרים רבים בהקשר של הצלחה חומרית. חסידי תיאוריית יד הגורל יטענו כי מזל הוא אותו מקרה שבו התממש האירוע שהסתברות ההופעה שלו הייתה נמוכה במיוחד מלכתחילה. זכייה במכרז שכמעט ויתרנו על ההשתתפות בו, שינוי שער חליפין בין מטבעות המעדיף לפתע את שוק הייצוא העיקרי שלנו, הפשרת קרקעות באזור שבו רכשנו מגרש לפני 20 שנה, ולפעמים צירוף של כמה אירועים. הצלחה צנועה, טוענים חסידי השפעת המקרה, אפשר אולי להסביר בכישרון ועבודה קשה, אך הצלחה אגדית היא תמיד תוצאה של שונות סטטיסטית שתורגמה לרוח גבית בשווקים, או במילה אחת: מזל.

רוברט פרנק, פרופסור לניהול ולכלכלה באוניברסיטת קורנל, מציע לנו בספרו Success and Luck תרגיל מחשבתי מבריק המדגים טענה זאת. פרנק ביקש מהמחשב ליצור מאה אלף פרופילים של "מתחרים" דמיוניים שלהם שלושה מאפיינים בלבד: הנכונות לעבודה קשה, כישרון והמזל שעומד להם. לכל אחת מהתכונות הגריל המחשב גם את עוצמתה, בסולם של 100-1. עתה הורה פרנק למחשב לעמת זוגות "מתחרים", ואת "המנצחים" להמשיך ולעמת עם מנצחי זוגות אחרים וכך הלאה, עד שיוכרז המנצח הסופי. המחשב תוכנת כך שמשקלו של המזל בביצועים האמתיים בעימותים היה 2 אחוזים בלבד, ושאר 98 האחוזים הורכבו שווה בשווה מכישרון ועבודה קשה. במבחן התוצאה הסופית התברר כי מרכיב המזל הכריע, רמתו אצל הזוכים השונים במשחק המחשב הייתה בממוצע גבוהה מ-90, ומרבית הזוכים לא נהנו בהכרח מהצירוף הטוב ביותר של נכונות לעבודה קשה וכישרון. בסופו של דבר, המזל הוא שקבע את המנצח. סימולציה זאת משקפת היטב את המציאות של התמודדויות בתחומים תחרותיים כמו עסקים, בידור וספורט, שבהן משתתפים מוכשרים רבים כמעט זהים ביכולותיהם, והמזל מטה את הכף. תנו דעתכם על העובדה כי בשבעה מתוך שמונה שיאי העולם באתלטיקה בריצות הקצרות ובקפיצות למרחק (שנקבעו בשנים 2009-1988 וחלקם לא נשברו עד היום) נשבה רוח גבית באצטדיון. וכך גם בעסקים: אנשים שמשיגים הצלחה כלכלית גדולה יהיו כמעט תמיד מוכשרים ונכונים לעבודה קשה. אבל גם בני מזל.

אלא ש"מזל הוא תכונה שאינך יכול להזכיר בנוכחות מי שעשה זאת בכוחות עצמו", היטיב להבחין הסופר אלווין ברוקס וייט. מדוע איננו פוגשים אנשי עסקים המודים כי הגיעו לעושרם בזכות המזל לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר בזכותן של מעלות אחרות שבהן ניחנו? אני מבקש להציע שתי סיבות שאינן נרקיסיסטיות או יהירות.

הסיבה הראשונה קשורה למבנה מוחנו, אשר בגלל צו אבולוציוני קדום המקדש את הישרדותנו נוטה להתמקד בתסריטים שליליים מאיימים ואינו נותן דעתו על החיובי. במקרה זה - הרוח הגבית שמקדמת את עסקינו. כל מי שרץ באוויר הפתוח, או רוכב על אופניים, יודע כי רוח נגדית מורגשת ומטרידה מאוד, בשעה שאיננו מבחינים כלל ברוח הגבית המנשבת ודוחפת אותנו קדימה.

הסיבה השנייה קשורה לעודף הביטחון המאפיין אותנו כחברה וכיחידים. אנו בטוחים כי אנו נהגים טובים יותר מהממוצע, נאריך ימים יותר משותפתנו לחדר באוניברסיטה, ואם אנו במקרה עורכי דין, כי התיק שלנו מבוסס יותר מזה של הצד השני. גם לעודף הביטחון שורשים אבולוציוניים, והוא נועד לחזק את האמונה כי ביכולתנו לעמוד בתלאות החיים הבלתי נמנעות כמו גם יתרונות של מקובלות חברתית.

מחקרים מגלים כי מי שמכיר בתרומת המזל להצלחתו תורם יותר, אהוד יותר ואפילו, כפי שמגלה הספר "תחזיות-על" (פורסם באחרונה בהוצאת "אלכסון" ו"דביר"), מדייק יותר בתחזיותיו.

נוכל אולי לאמץ מעט ענווה אם נבין כי אחד הגורמים האקראיים שמשפיעים עלינו מאוד, אף שאין לנו כל שליטה עליו, הוא התורשה. מקובל לחשוב כי היא אחראית ל-50% מסיכויינו לחלות במחלה מסוימת, להאריך ימים או ליהנות מיתרונותיה של חזות פיסית מצודדת, אם למנות רק כמה מהמאפיינים שעשויים להשפיע על איכות חיינו. סדר הלידה והחודש בשנה שבו נולדנו הם משתנים משפיעים אחרים שאיננו שולטים בהם. בנים שנולדו אחרונים, למשל, נוטים במובהק (80%) לעסקי השירותים, על רקע כישורי התקשורת הבין-אישית שלהם. מצטיינים בענפי ספורט שונים הם ילידי חודשי השנה הראשונים, שנהנים מיתרון גופני על פני חבריהם לכיתה, נבחרים לייצג אותם בתחרויות, ולאחר מכן גם את בית ספרם וכך זוכים כבר בצעירותם לשעות אימון רבות ומקצועיות יותר.

לעומת זאת, ילדים שנולדים בחודשי הקיץ הם מהצעירים בכיתה, וסיכוייהם לתפוס עמדות מנהיגות בהמשך לימודיהם בתיכון נפגעים. לא מפתיע אפוא כי בקרב מנכ"לי חברות גדולות בארצות הברית השכיחוּת של ילידי חודשי הקיץ קטנה בשליש מהשכיחות היחסית של ילידי החודשים האחרים.

המעמד החברתי שאנו נולדים אליו הוא גורם מרכזי אחר החורץ את גורלנו ואין לנו כל השפעה עליו. סיכוייו של מי שנולד לחמישון העליון באוכלוסייה לנשור ממנו הם כעשרים אחוז בלבד, והרוב המכריע של הנולדים לחמישון התחתון יישאר שם. ואם גם אתם מאמינים כי מזל מתבטא בהצלחה כלכלית, חשוב לזכור כי לא משנה כמה אתם מוכשרים ועובדים קשה - אם נולדתם במדינה ענייה, סיכוייכם להצליח מבחינה חומרית הם אפסיים.

הקשר בין מעמד חברתי וחינוך הוא הדוק ועדיין, יש לזכור, לא עשינו דבר כדי לזכות בחינוך המסויים. שליש מ-130 המדליות שקטפה נבחרת אנגליה באולימפיאדת ריו הוענקו לבוגרי בתי ספר פרטיים. הסיכוי שבוגר בית ספר פרטי באנגליה יזכה במדליה גדול פי ארבעה מהסיכוי שיעשה זאת בוגר בית ספר ציבורי, והסיכוי של שחקן בייסבול מחונן שנולד בעיר שדה בארצות הברית להתקבל לליגה העליונה גדול פי שישה מזה של עמיתו מהעיר הגדולה על רקע החופש להחליט על "התמחותו" הספורטיבית בשלב מאוחר ובוגר יחסית, הרחק מהלחץ המאפיין את עמיתו העירוני.

במאמרים מדעיים בכלכלה סדר הכותבים נקבע לפי האלף-בית. והנה נמצא כי סיכויי הקידום וקבלת הקביעות של מי ששמו מתחיל באותיות הראשונות גבוהים יותר, בשל הנראות הרבה יותר של שמו, ללא קשר לתרומתו לעבודה המדעית.

הלאה. רוב הגילויים החשובים בביולוגיה וברפואה לא היו צפויים, וכללו מידה בלתי מבוטלת של מזל. גילויים רפואיים בולטים שלמקרה נודע בהם תפקיד חשוב הם הוויאגרה, חיידק השחפת, החיסון כנגד הטיפוס, הבוטוליניום טוקסין הידוע יותר בשמו בוטוקס, הוַוליום, שמקורו בתרכובת שפותחה לייצור צבעים סינתטי והעלתה אבק עד שנשלחה לבדיקה כדי לבחון השפעות רפואיות אפשריות, תרופות נוגדות דיכאון, חומרי אלחוש, החיידק המחולל את כיב הקיבה, תרכובות ברום לטיפול באפילפסיה, האינסולין ורבים אחרים.

אך הסיפור הגדול של יד המקרה ברפואה המודרנית שמור לאלכסנדר פלמינג, מפתח הפניצילין - התרופה האנטיביוטית הראשונה. פלמינג עבד עם תרביות חיידקים שנלקחו מזיהומים שונים כדי לבחון השפעת חומרים שונים עליהם. בסוף יולי 1928 יצא לחופשתו השנתית, ובמקום "לנקות את השולחן", השאיר  עליו ערמה של כ-50 מצלחות התרבית שבדק. כשחזר לעבודתו חודש לאחר מכן, גילה להפתעתו כי פטריית עובש חדרה מבעד לחלון המעבדה הפתוח אל אחת מצלחות התרבית, וכי במרחק מסוים מהעובש הייתה צלחת התרבית נקייה מחיידקים. פלמינג הבין כי הפטרייה הפרישה חומר שהשמיד אותם. כעבור זמן התחוור לפלמינג כי מקורה של הפטרייה במעבדה שבקומה מתחת למעבדתו, שם שימשו נבגיה לחקירת השפעתה על חולי אסתמה. ועדיין, הגילוי החשוב לא היה מתאפשר ללא צירוף מיוחד של תנאי מזג אוויר בלונדון באותו סוף קיץ. הביוגרף של פלמינג, גווין מקפרלן, התייחס לשרשרת האירועים המקריים שקדמו לגילוי הפניצילין והגדיר את הסיכוי להתממשותם כ"סיכוי של מהמר במרוצי סוסים לשלוף מכובע שבו שמותיהם של כל הסוסים המשתתפים את אלה של המנצחים בשבעה מרוצים רצופים על פי סדר ניצחונותיהם." כך באה לעולם התרופה החשובה ביותר בתולדות האנושות.

 

מזל הוא עניין של אישיות

שנת 1859 הייתה מצוינת למו"לות באנגליה הוויקטוריאנית. בשנה זאת פרסם דרווין את "מוצא המינים", ג'ון סטיוארט מיל את "על החירות" וסמואל סמיילס את Self Help. השורה הראשונה בספרו של סמיילס, "אלוהים עוזר למי שעוזרים לעצמם", העבירה מיד את התחושה שההצלחה נמצאת בהישג ידו של כל אחד, אם רק יטרח לעזור לעצמו. יותר מ-20 אלף עותקים של הספר נמכרו בשנה הראשונה שבה ראה אור, ורק התנ"ך נמכר יותר במרוצת מאה השנים שלאחר מכן. ספרי הדרכה הפכו זה מכבר למקור הכנסה חשוב בענף המו"לות, והמדור של הסוגה הזאת באמאזון מכיל לא פחות מ-50 אלף כותרים, שמכירותיהם מסתכמות ביותר מ-13 מיליארד דולר בשנה. חלקם מבקש לפקפק באפשרות כי המזל איננו בשליטתנו ושואפים לבסס את האמונה כי ביכולתנו להשפיע עליו.

הרעיון נשמע אמין במיוחד, כשהוא יוצא מפיו של מרלון ברנדו בסרט המבוסס על מחזהו האיקוני של טנסי ויליאמס, "חשמלית ושמה תשוקה": "מזל פירושו להאמין שאתה בר-מזל", הוא אומר שם. ריצ'רד וייזמן, פרופסור לפסיכולוגיה, קוסם לעת מצוא וסופר מדע פופולרי, ביקש לבדוק את התובנה הנוקבת הזאת. ספרו The Luck Factor, שפורסם בשנת 2003, מתעד מסע מחקרי יוצא דופן לאיתור ההבדל בין בני המזל ובין אלה שמזל ביש נוטה להידבק אליהם כמו מסטיק לנעל.

לאחר שראיין אלפי אנשים מצא וייזמן כי לרובנו (64%) דעה מוקדמת מוצקה למדי לגבי סיווגנו לאחת משתי הקטגוריות הללו: בני מזל או חסרי מזל. בשלב הבא התפנה החוקר הנמרץ לאתר גם את מה שהגדיר כארבעת ההבדלים העיקריים בין הקבוצות, כפי שעלו בראיונות. הרי הם לפניכם:

- בני מזל פוגשים בהזדמנויות בעקביות. הם נתקלים באקראי באנשים שיש להם השפעה חיובית על חייהם ומאתרים הזדמנויות מעניינות בעיתונים וברשת. לעומתם, חסרי המזל לא מדווחים על חוויות דומות ולאנשים שהם פוגשים יש לעתים קרובות השפעה שלילית עליהם.

- בני המזל מקבלים החלטות טובות מבלי לדעת מדוע. נראה שהם יודעים מתי החלטה היא נכונה ובמי כדאי להם לתת אמון. החלטותיהם של חסרי המזל מסתיימות כמעט תמיד בכישלון.

- חלומותיהם של בני המזל ושאיפותיהם מתממשות כך או אחרת. אלה של חסרי המזל נותרים בגבולות הפנטזיה.

- בני המזל ניחנו ביכולת להפוך את המזל הרע לאירוע חיובי. חסרי המזל אינם מסוגלים גם לזה. כדי להדגים את התייחסותם השונה של אלה ואלה למצבים שונים, הנה אחת השאלות שהציג וייזמן למשתתפים במחקר: "נקלעת לשוד בנק ונפצעת ביד מכדור שפלט השודד, האם תראה בכך מזל או חוסר מזל?" הנבדקים שסווגו כבני מזל בירכו על הפציעה הקלה שהייתה יכולה להסתיים בפגיעה חמורה יותר, ואילו חסרי המזל לא יכלו להפסיק לחשוב על ביש המזל שבעטיו נקלעו לבנק מלכתחילה.

בשלב הבא לא יכול היה וייזמן, אחד החוקרים המעשיים במיוחד בתחום מדעי ההתנהגות, לוותר על הניסיון לאתר את מאפייני האישיות המשפיעים על מזלנו, וכמיטב המסורת של ספרי ההדרכה גם להציע כללי התנהגות שיסייעו למזל הביישן להופיע באותם מקרים שבאישיותנו אין די.

"מודל חמש התכונות הגדולות" בפסיכולוגיה פוּתח בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. על-פי מודל זה ניתן לתאר את אישיותו של כל אדם בהתאם לדירוגו היחסי בכל אחת מחמש התכונות הבאות: מוּכוונוּת (נכונות לעבודה קשה, אחריות ויכולת מיקוד), נועם הליכות (נדיבות, טקט, שיתוף פעולה), מוחצנות (לעומת מופנמות), יציבות נפשית (לעומת נוירוטיות) ופתיחוּת מחשבתית (לעומת סגירות). השאלון הבודק את מקומו של כל אדם על הספקטרום של כל אחת מחמשת התכונות הללו כולל לא פחות מ-240 שאלות.

וייזמן גילה חיש קל כי בעוד שלמוּכוונוּת  ולנועם הליכות אין כל השפעה על המזל (לא נמצא מתאם בין בעלי ציון גבוה בתכונות אלה ובין מי שסווגו בראיונות המוקדמים כבני מזל) הרי שהמדורגים גבוה בממדים מוחצנות, יציבות נפשית ופתיחות מחשבתית הם-הם בעלי המזל שבינינו.

העובדה שבני המזל מדורגים גבוה יותר בתכונת המוחצנות אינה אמורה להפתיע. המוחצנים נוטים לפגוש יותר אנשים, הם מגנט חברתי ושומרים על קשר גם עם מי שפגשו בעבר. הם מדברים גם עם זרים ואינם מהססים לקשור שיחה גם עם העומדים לידם בתור בבנק. בכל הנוגע לשפת הגוף, המוחצנים מחייכים פי שניים ושומרים על קשר עין הרבה יותר מחסרי המזל. שפת הגוף שלהם "פתוחה" - הם אינם משלבים רגליים או ידיים ומכוונים את גופם אל הנמצאים מולם.

בניסוי שכבר נכנס לפנתיאון מדעי ההתנהגות התברר כי הנוירוטיות (חרדתיות וחוסר שקט, בין השאר) היא מתכון בטוח לחוסר מזל. וייזמן ביקש מקבוצת הנבדקים שלו לדפדף בכתב עת ולומר לו כמה פרסומות מופיעות בו. על מחצית משטחו של עמוד ארבע שתל וייזמן מודעה: "הפסיקו לספור, במגזין זה 43 תמונות". מתברר כי המדורגים גבוה במדד הנוירוטיות היו מרוכזים כל כך בספירה, עד שלא הבחינו כלל במודעה.

בני מזל פתוחים לחוויות חדשות ומדורגים גבוה בתכונת הפתיחוּת. הזוכים כאן לניקוד גבוה הם האנשים שנהנים ממגוון וחידושים בחייהם. אלה מאמינים שאם תלך כל יום לקטוף תפוזים באותו מקום בפרדס, יום אחד לא תמצא שם עוד מה לקטוף.

המדריך המעודכן למחפשי המזל

לאחר אלפי ראיונות, שיתוף פעולה בניסוי ארצי עם ה-BBC וסדרת ניסויים שחלקה תואר כאן, העריך וייזמן כי אסף די ראיות כדי לבסס מספר כללים שאימוצם עשוי לגשר על ההבדל האישיותי שבין בני המזל לאלה שסבורים כי הוא אינו פוקד אותם. והנה הם לפניכם:

הַרבו הזדמנויות

בני מזל יוצרים, מבחינים ופועלים על פי הזדמנויות הנקרות בדרכם. העיקרון כאן פשוט: ככל שאתם פוגשים יותר אנשים, הסיכוי שתפגשו מישהו שישפיע לחיוב על חייכם עולה. לפיכך, אמצו התנהגות שנועדה למקסם את שיעור ההזדמנויות בחייכם. מדובר כאן במשחק הסתברויות ודרושה הזדמנות אחת מוצלחת כדי לשנות חיים שלמים.

בטאו את המוחצנות שלכם, ובנו רשת מזל חזקה של מכרים ואחרים שאתם פוגשים באקראי. קשרו שיחה גם עם זרים גמורים. השתמשו בשפת גוף מזמינה ואל תשכחו לרכוש כרטיסי הגרלה, אם אתם גם מצפים לזכות באחת.

קחו את החיים ברגוע

בני המזל מבחינים בכל מה שנמצא סביבם ולא רק בדבר שהם רוצים לראות. מי שמתרכז רק במה שחשוב לו באותו רגע עשוי להחמיץ הזדמנויות חשובות. אנשים רגועים גם מוּעדים פחות לתאונות ומחלות, וכבר למדתי כי בעסקים התוצאות הטובות ביותר במשא ומתן מושגות כאשר אתם אדישים לאפשרות שהעסקה לא תצא לפועל.

הפגינו פתיחות

אמצו דרכים חדשות לפעול. נסו מזון ומשקאות לא מוכרים והחליטו כי במסיבה הבאה שתוזמנו אליה תשוחחו רק עם מי שלובש כחול. נסו לא להזמין חופשה מראש ואל תיסעו למקום שבו נפשתם בפעם האחרונה. ומדי פעם סעו לעבודה בדרך אחרת.

האזינו לאינטואיציה שלכם

בני מזל מזהים היטב בעזרת האינטואיציה שלהם מי ראוי לאמון, וכך מצליחים לבסס שותפויות מנצחות. הם מרבים לסמוך על האינטואיציה ביחסים אישיים, בקריירה ובהשקעות. בדרך כלל, החלטות המוּעדות לכישלון בכל אחד מתחומים אלה מלוות בסימני אזהרה. בני המזל קשובים לסימנים אלה ומנצלים את תחושות הבטן שלהם כדי לעצור ולהעריך מחדש את הסיטואציה, כשסימני האזהרה הראשונים מופיעים (והם תמיד מופיעים). גם לחסרי מזל יש אינטואיציה, אלא שהם נוטים לא להקשיב לה.

צַפו למזל טוב

לבני מזל ולחסרי מזל ציפיות שונות בתכלית מהעתיד הצפוי להם, ואלה משפיעות על יכולתם לממש את שאיפותיהם. הנוסחה כאן פשוטה: אם אתם מצפים למשהו טוב, אתם גם מוכנים להילחם יותר כאשר משהו משתבש. אם אתם מצפים למשהו גרוע, אתם פשוט מוותרים.

באחד הניסויים חילק וייזמן פאזל לבני שתי הקבוצות. לכולם נאמר שלפאזל שתי גרסאות: באחת ניתן להפריד את שני חלקיו, ובאחרת אי-אפשר לעשות זאת. כל הנבדקים קיבלו בסופו של דבר אותו פאזל ,והתבקשו להחליט על-פי התבוננות בלבד איזו גרסה של הפאזל קיבלו. 60 אחוז מחסרי המזל חשבו שהפאזל שלהם בלתי ניתן להפרדה, בעוד 30 בלבד מבני המזל חשבו כך.

הפכו את מזלכם הרע לטוב

מזל אינו האירוע, אלא האופן שבו אנו מגיבים לו.

דורון שזירי הוא קלע ישראלי נכה שזכה במדליה אחת לפחות בכל אחת מאולימפיאדות הנכים שבהן השתתף ברציפות מאז אטלנטה 1996, האחרונה בהן בריו. הוא נפצע באוגוסט 1987 כשעלה על מוקש בעת פתיחת ציר סמוך למוצב הבופור. בספטמבר 2016 אמר שזירי בריאיון ל"הארץ": "מבחינתי הקטיעה הזו היא כמעט ולא נכות, היא מאפשרת לי חיים טובים ומלאים... בהרבה מובנים היא אפילו עשתה לי טוב, כי היום העבודה שלי היא עיצוב כסאות גלגלים לנכים... זה משהו שלא הייתי מגיע אליו בחיים אילולא הייתי נפצע."

מחקר שבדק את יחסם לאירועים של זוכי מדליות כסף וארד באולימפיאדת ברצלונה (1992) גילה כי לאחר עשרים שנה, בעלי מדליות הכסף מאושרים פחות מבעלי מדליות הארד. זוכי הכסף השוו את עצמם לזוכי הזהב שהחמיצו, בעוד זוכי הארד חשבו על מי שלא קטף כלל מדליה, והרגישו בני מזל. חסרי המזל נוטים לראות את השלילי ואת ההזדמנות שהוחמצה, ואילו בני המזל חושבים מיד כיצד היה יכול להיות גרוע יותר ושואבים מכך נחמה.

כמי שבילה שנים רבות בעסקים ונהנה מהרוח הגבית החזקה שנשבה בשנות התשעים  בתחום ההשקעות בטכנולוגיה, אני מאמין כי אנו נוטים להערכת חסר מפליגה בתפקיד המקרה בהצלחתנו, אף שכפי שהראה לנו וייזמן, גם לאישיות עשויה להיות השפעה חשובה ו"להיות במקום הנכון בזמן הנכון" משמעו להיות בהלוך הנפש הנכון. האם ניתן כלל לגשר על שתי הגישות?

בחרתי בדבריו של דיוויד ברוקס, סופר, מרצה ללימודי ענווה ובעל טור ב"ניו יורק טיימס" כדי לקרב את שתי נקודות המבט הללו זו לזו. לדבריו: "עליך לראות בעצמך את האחראי הבלעדי לכל הישגיך בעתיד, והנהנה אסיר התודה מכל הצלחותיך בעבר... בתקופות שונות במרוצת החיים תשנה את דעתך בנוגע להוקרה שאתה באמת ראוי לה. בראשית חייך עליך להחזיק בתקוות השווא שאתה שולט לחלוטין במעשיך. באחרית ימיך עליך להכיר בעובדה שבסופו של דבר זכית ליותר משאתה ראוי לו... כמנהל שאפתן חשוב שתאמין שתהיה ראוי להערכה על כל מה שתשיג. כאדם - חשוב שתדע שכל זה שטויות."

5
חזרה לראש העמוד